איך עובד גישור מרתוני במשרד עורכי הדין לימור בן-נון ושות'?

אחרי שנים של פעילות משותפת בין זכיין ממרכז הארץ לרשת גדולה, החליט הזכיין שהרשת אינה תורמת לו עוד. הוא שכר עו"ד, שלח מכתב לרשת ודרש לקבל מיליונים בחזרה.

בעלי הרשת, שהופתעו מתוכן המכתב, ניסו להגיע עם הזכיין להסכמות. את אלה לא הושגו, נפתחו הליכים משפטיים ומלחמה בכמה חזיתות החלה. הזכיין שפתח בהליכים נאלץ להתמודד עם הודעת ביטול הסכם של הרשת, עם דרישה שלה להתפנות מהעסק שנוהל על ידו תחת השם של הרשת ואשר בהקמתו, בעלות של מיליוני שקלים, הזכיין נשא.

הצדדים, אשר האמון ביניהם אבד, הגיעו מאוד טעונים לישיבת הגישור במשרדי. הישיבה החלה בשעות הבוקר המאוחרות ונמשכה עד השעות הקטנות של הלילה. קיימתי פגישה משותפת עם הצדדים בסיומה החליטו הצדדים שהם רוצים להיפרד האחד מהשני, כאשר כל צד מושך לקבלת פיצוי אחר. החלטתי לקיים פגישות נפרדות בין הצדדים, פיצלתי את הצדדים לחדרים נפרדים והתחלתי לצלול עם כל צד לעניינים שמצאתי לנכון לפתח, כחלק ממו"מ להשגת הסכם ביניהם.

במקום לנסות לבחון מה הסכום הכספי שיגיע למי מהצדדים, בחרתי לקחת את הליך הגישור למקום בונה אמון ביניהם.

התרשמתי שהזכיין הפך את הסניפים למפעל חייו והוא לא באמת רוצה להיפרד. הבנתי שצריך להחזיר לרשת את האמון בזכיין ובפעילותו תחת שמה, וחתרתי, תוך שימוש בטכניקות אימוניות, לרתום את הצדדים להשגת הסכם שיוביל להמשך שיתוף פעולה.

בתום תהליך אינטנסיבי וממוקד, שכאמור נמשך שעות ואל תוך הלילה, הסכימו הצדדים לחתום על הסכם גישור שבסיסו בהמשך שיתוף פעולה ואשר ביצע, כירורגית, התאמות בהסכם בין הצדדים, כך שהכל יהיה ברור ובאמת ניתן יהיה לייצר שיתוף פעולה אמיתי לתקופה ארוכה.

מקרה זה מהווה דוגמא אחת מיני דוגמאות נוספות למקרים בהם ניהלתי ישיבת גישור אחת, ארוכה ואינטנסיבית, בסיומה הצלחתי להביא שני צדדים כועסים וחסרי אמון האחד כלפי משנהו, לנטוש את דרך המלחמה ולבחור בדרך של שיתוף-פעולה חוזר ממנו הצדדים רק יוצאים מרווחים.